האם יש מסירה למרות חזקת המסירה?

המחזה שנגלה לבאי בית המשפט לתעבורה לפני מס' שבועות היה מוזר ביותר. על גבעה קטנה הסמוכה לחניה שליד דלת הכניסה הראשית לבית המשפט הצטופפו מאות אנשים מטים את אוזנם לקריאות הפקידה של שלוחת תביעות התעבורה שמקריאה את שמות בצורה אקראית.

למתבונן מהצד היה ברור כי מדובר באירוע מוזר, חריג ולא שגרתי. לאחר בדיקה קצרה התברר כי באותו יום הקראות זומנו ע"י המחשב המשטרתי 1100 נאשמים כאשר מקובל להזמין רק בין 120-150 נאשמים לכל יום הקראות.

עוד התברר כי מבעוד מעוד כחודשיים לפני הדיון "עלתה" המשטרה על טעותה ונשלחו לכל המוזמנים הודעות זימון עם תאריך מעודכן, כאשר כל ההודעות נשלחו בדואר רשום. בסעיף 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי נקבע:

44א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

מי לא מכיר את הימים בעבר בילדותנו כאשר היה מגיע הדוור עם הדואר הרשום, הדלת הייתה נפתחת והדוור היה שואל "ההורים בבית?" וכאשר היה מקבל תשובה שלילית היה משאיר פתק להביא את דבר הדואר הרשום מבית הדואר הסמוך.

מאז נכנסו לעולמנו מושגים כמו מיקור חוץ התייעלות ארגונית ועובדי הדואר הם כבר מזמן לא עובדי מדינה. הדוור היום משאיר כבר את הפתק בתיבה (בתקווה שזו התיבה הנכונה) ולאחר מס' ימים חוזר דבר הדואר לשולחו כלעומת שבא. יחד עם זאת בתי המשפט באדיקות רבה ממשיכים לדבוק באותה חזקת מסירה כאילו אנו נמצאים בימים ההם של אותו דוור שמבקר בבתים (ראה: רע"פ 10319/07 פדידה נ' מ"י).

ואתה נחזור לאותה התקהלות המונים מול בית המשפט לתעבורה, האם ניתן להסיק דבר וחצי דבר לגבי אותה חזקת מסירה. מדגם מייצג של כלל אוכלוסיית מדינת ישראל עומד על 512 נשאלים המהווים פילוח דעות המייצגות את כלל האוכלוסייה החיה בישראל כ- 7.5 מליון אזרחים.

והנה משטרת ישראל מבלי לשים לב ביצעה סקר המונים ליעילות חזקת המסירה, הרי כ-900 אנשים קיבלו מראש דחייה של מועד הדיון והודעה זו נשלחה בדואר רשום לביתם. אולם מאות אנשים לא קיבלו כלל הודעה והתייצבו לדיון במועד המקורי שנקבע להם ולא במועד המעודכן שנשלח לביתם, דבר שהוא מדגם גדול מאוד ביחס לכלל האוכלוסייה.

יוצא מכך אפוא שההסתמכות של רשויות המשפט על אותה חזקת מסירה הינה בעייתית ביותר וקיים יותר מספק האם באמת מגיעות אותם הזמנות ליעדן עוד בטרם המשפט. במהלך השנים האחרונות הלכה והורחבה ההסתמכות על אותה חזקת מסירה ואלפי נאשמים נשפטו שלא בידיעתם ואף קיבלו עונשי פסילה משמעותיים ללא אפשרות אמיתית להתגונן, כמוהם גם אלפי אזרחים המחויבים בקנסות חנייה לעיתים עשור לאחר ביצוע העבירה המקורית מבלי שקיבלו בפועל הודעה מכל סוג שהוא.

נראה שהגיעה הזמן לעשות שינוי אמיתי ולבטל את "חזקת המסירה" ויש צורך אמיתי לחייב את המדינה להציג אישור מסירה שיראה כי אכן דבר הדואר נמסר לכתובתו של הנאשם ולא להסתפק בשיטה הנהוגה כיום שהיא בבחינת "שגר ושכח" אך יוצרת עיוותי דין משמעותיים בכל יום.